פרשת וישלח - ההשתדלות, האמונה והענווה 

בס"ד

21 ואחד שנים עבד יעקב בבית לבן, 7 שנים עבד וקיבל את לאה. 7 שנים עבד וקיבל את רחל, ועוד שבע שנים עבד עבור הרכוש.

ועתה הגיע הזמן לחזור לביתו, שם עתיד הוא לפגוש את אחיו עשו. הפגישה האחרונה שלהם היתה לאחר שיעקב "גזל" את ברכת יצחק ליעקב.

יעקב  שולח שליחים לעשו להודיעו על בואו. השליחים יוצאים למלא את שליחותו ובחזרם הם מספרים ליעקב,  כי עשו כבר שמע על בואו  וגם הנה יוצא הוא לקראתו וארבע מאות איש עימו.

יעקב חושש מפני עשו: "וירא יעקב מאוד ויצר לו ויחץ את העם אשר איתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות"" (בראשית לב, ח)  הוא  מחלק את מחנהו לשניים, שאם יכה עשו את המחנה האחד, ישאר השני לפליטה.

פחדו של יעקב תמוה. איפה הביטחון והאמונה שלו??

אבל יעקב בענוותנותו מכיר בכך שלעשו זכויות שחסרות לו עצמו.

"אמר יעקב: כל השנים הללו הוא (עשו) יושב בארץ ישראל, תאמר שהוא בא עלי מכח ישיבתו בארץ ישראל. כל השנים הללו הוא יושב ומכבד את הוריו, תאמר שהוא בא עלי מכוח כיבוד אב ואם..(בראשית רבה ע"ו, ב)

והוא פונה לה' בתפילה: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות. הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותו" (בראשית לב, יא-יב)

ובשם אחד מגדולי המוסר נאמר:

"אמר יעקב אבינו: "קטונתי" - הריני קטן ושפל בעיני עצמי, כי "מכל החסדים ומכל האמת שעשית את עבדך" - שהרי ראיתי את כל החסדים והנפלאות שעשית עמדי - "כי במקלי עברתי את הירדן הזה" - וצריך הייתי, איפוא, ללמוד מזה שלא להתיירא מפני בשר ודם, והנה לבסוף מתיירא אני מפני עשו, ולא עוד אלא שאני עושה השתדלויות לפניו - "ועתה הייתי לשני מחנות" -  אני מטכס עצות ותכסיסים שונים בגלל יראתי, ולפיכך "קטונתי" - קטן אני מאוד בעיני עצמי".

ולפגישה עם אחיו עשו מתכונן יעקב בשלוש דרכים: בתפילה, בדורון ובמלחמה. (עפ"י רש"י)

אבל "אם לא תועיל תפילה - כיצד יועילו הדורון או המלחמה?

אלא פשוטם של דברים הוא: "לתפילה" - להתפלל שהדורון ישפיע כראוי, או המלחמה תביא לידי ניצחון.

כך דרכו של צדיק, שלא לסמוך על הנס, אלא לעשות את כל המוטל עליו ולהתפלל להשם יתברך שהפעולה תביא את הפרי הראוי.." (נפלאות חדשות)

אמונתו של יעקב מרהיבה. הוא עושה השתדלות ונשאר ענוותן ומאמין שרק בידי שמים תגיע הישועה וההצלה.

"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת...אשר עשית עם עבדך" (בראשית לב, יא)

אמר יעקב אבינו: אף על פי שעשית עמנו חסדים רבים, בכל זאת נשארתי שפל בעיני עצמי ומתיירא אני מפני עשו, שהרי יודע אני כי "אשר עשית את עבדך" - את כל זאת אתה עשית לי, ואילו בעצמי לא הייתי יכול להושיע לי במאומה, ובמה איפא אוכל להתגאות?" (ליקוטי מגדים)

שכן, "כל חסד שעושה השם יתברך לאדם, מביא לידי הכנעה, בושה ושפלות. כי כשהאדם נותן אל ליבו להבין עד כמה איננו ראוי ובכל זאת עושה איתו השם יתברך את החסד הזה - הריהו בוש ונכלם..."

"ואתה אמרת היטיב איטיב עמך" (בראשית לב, יג)

הרבי ר' משה ליב מססנוב זצ"ל היה אומר: ריבונו של עולם! כל מה שאתה עושה, בודאי לטובה אתה עושה, ברם יש טובה מתוך טובה ויש טובה מתוך רעה.

לפיכך הנני מבקש ממך, כי תתן לנו טובה כזו שהיא טובה ממש - כפי שאמר יעקב אבינו: "ואתה אמרת היטב אייטיב " - טובה של טובה..."

וכן כיוצא בזה מתפרשים גם הפסוקים "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו".

אמנם צריך אדם תמיד לברך להשם יתברך, אפילו על הרעה, שכן גם הרעה אינה אלא חסד. אולם מבקשים אנו ממך: "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו" - עשה עמנו חסד כזה, שגם ישראל יאמרו שזהו חסד, חסד של ממש שהכל רואים ומשיגים אותו..." (אמרי שפר)

מתוך האתר: "פרשת השבוע" 

http://www.2all.co.il/web/Sites8/parashathashavooa/